בן בכור ליפה ודוד. נולד ביום ב' בשבט תש"ן (27.1.1990) בקריית אתא. אח לשחר ואדיר יחיאל.

כפיר גדל והתחנך בקריית אתא. למד בבית הספר היסודי "פינסקר" ובתיכון המקיף על שם רוגוזין בעיר. לאחר שסיים את כיתה י"ב המשיך לכיתה י"ג במסלול טכנאים והנדסאים. הוא היה תלמיד טוב ונער אהוב על חבריו.

מגיל צעיר הבין בקלות כיצד להפעיל מחשב ומכשירי חשמל. הייתה לו סקרנות גדולה, ורצון לדעת איך כל דבר פועל מן היסוד. למשל, כשקיבל צעצוע חדש, אהב לפרק אותו כדי להרכיבו מחדש.

כפיר בורך בכישרון לאלקטרוניקה, לנגרות ולחקלאות. מגיל שתים-עשרה החל לתקן מחשבים ולשדרג אותם בכוחות עצמו לחבריו ולבני משפחתו, אף על פי שמעולם לא לימדו אותו לעשות זאת. ככל שעסק בכך יותר, בשיטת ניסוי וטעייה, התפתח והשתפר ובעצם הצליח להבין לעומק כיצד מכשירים פועלים.

כאוהד קבוצת הכדורגל "בית"ר ירושלים" פקד את היציע בקביעות ועודד את השחקנים.

כפיר רצה להתגייס לשירות קרבי, ולכן התעקש להסתיר בעיה רפואית ברגלו. ביום 23.3.2009 התגייס לצה"ל ושובץ בחיל ההנדסה הקרבית. במסע של סיום הטירונות החלה רגלו לכאוב עד מאוד, אך הוא לא התלונן כדי לסיים את המסע עם כל חבריו.

בשל אהבתו למדינה ולארץ, רצה לתרום ולהישאר בצבא, ועל כן בתום השירות הסדיר המשיך לשירות קבע במסגרת חיל השלישות (שבהמשך שונה שמו ל- חיל משאבי האנוש). הוא שירת במרכז שיקום ואחזקה של חיל הלוגיסטיקה בחטיבה המרחבית "עציון" הממוקמת בגוש עציון.

כפיר ניסה לשפר את חזות הבסיס ותכנן איך הוא ייראה בעתיד. הוא החל לפעול בעניין זה והקפיד לעבוד בצוותא עם חייליו, לא נתן להם לעשות את העבודה הקשה לבדם.

מפקד החטיבה, אלוף-משנה דוד, אמר על יכולת הפיקוד והמנהיגות שלו: "היית מנהיג מיוחד, מנהיג שיודע לדרוש, להביא את האנשים לסטנדרט ביצוע גבוה, ואת הכול עשית בדרכך הייחודית, במודל המנהיגות שהיה ייחודי לך".

שמוליק ששירת עימו כתב: "הייתה לי הזכות לשרת לצידך בשנים האחרונות. זכיתי להכיר מפקד הדואג לרווחת החיילים ושגרת המחנה, וכל זה עם לב זהב".

הוא יצר קשרים חמים עם חיילים ששירתו עימו בקורסים ובבסיסים שבהם שירת, לא פעם אף לקח תחת חסותו חיילים וחיילות ודאג להם. כמה מהם סיפרו שהמשיכו לשרת ולא עזבו בזכותו, וחיילת שלו סיפרה שהוא היה עבורה כמו אב ואם.

כפיר היה אדם של נתינה ועזרה. היה לו לב רחב, תמיד רצה לעזור וללכת לקראת הזולת ומעולם לא ענה בשלילה כשביקשו ממנו דבר-מה. הוא אף נהג לתרום לארגוני צדקה.

כאח הבכור תמיד דאג לאחיו הצעירים בכל התחומים לפני שדאג לעצמו. הם כינו אותו "האח הכול יכול". כשהחל לעבוד לפני הגיוס לצה"ל, במשכורתו הראשונה קנה מתנות לאחיו. הוא נהג לשוחח עימם ולהדריך אותם, והקשר ביניהם היה חזק. למשל, כשהאחים התגייסו, הוא הנחה אותם והמליץ להם על מסלול שירות. גם לחבריו דאג, למשל כשנסעו למסיבות וידא שכולם חוזרים הביתה בשלום.

איחוד המשפחה ומציאת פתרון לבעיות שהתעוררו היו חשובים לו מאוד. אחיו שחר אמר: "היית הדבק של המשפחה, זה שמחבר את כל חלקי הפאזל כשקשה, זה שנותן פתרונות לכול, זה שמנסה להשאיר אותנו מאוחדים גם כשמאות קילומטרים מפרידים בינינו".

מטבעו לא אהב לדחות סיפוקים: לדברי הוריו, כשרצה משהו, היה זה "כאן ועכשיו". הוא הפך עולמות כדי שרצונותיו ימומשו. למשל, כשרצה לרכוש מכונית ומצא רכב שנשא חן בעיניו, קנה אותו מייד בלי לבצע בדיקות במוסך כפי שהציע לו אביו.

במאי 2015 פגש את שירה שני, ילידת קצרין, אף היא אשת קבע בצה"ל. השניים התאהבו והיו לזוג. ביום הולדתו העשרים ושבעה כתב בדף הפייסבוק שלו: "משפחה וחברים יקרים, שמח שיש לי אתכם, אנשים יקרים. תודה על החום, האהבה והאיחולים. שירה, אשתי לעתיד, אין כמוך בכל העולם הזה. הנתינה האין-סופית שלך והאהבה שאת מרעיפה עליי גורמות לי להרגיש בעננים. תודה לך על הכול".

בני הזוג נישאו בחיפה ביום 13.6.2017. לאחר החתונה כתב כפיר: "אחרי שבועיים של מרתון אירועי החתונה אנחנו רוצים להגיד תודה. התודה מופנית לאנשים שסובבים אותנו, האנשים הקרובים והרחוקים. אתם, חברים ומשפחה יקרים, הפכתם את התקופה הזאת למשמעותית עוד יותר עבורנו. העזרה, הנכונות, הנתינה, האהבה וההתרגשות שלכם גרמה לנו להרגיש בעננים. זה הגיע לשיא באירוע החתונה. אי-אפשר לתאר במילים את עוצמת האהבה שקיבלנו מכם. אנחנו רוצים להגיד תודה גדולה, ענקית! רוצים כבר לשמוח איתכם שוב".

מאז שנישאו היו מבלים את סופי השבוע לסירוגין בבית הוריו בקריית אתא ובבית הוריה בקצרין. בט"ו באב באותו הקיץ כתב כפיר לשירה: "אשתי היקרה, יום אהבה שמח, יפה שלי. את האור של החיים שלי. תודה על הטוב ועל הפחות. את מדהימה ואני אוהב אותך".

כשנה לאחר החתונה קנו בית בקצרין שברמת הגולן ועברו לגור בו לאחר שבתם גאיה נולדה. מצבו של הבית היה מוזנח, וכפיר שיפץ אותו והקים גינה מרהיבה במו ידיו. מטרתו הייתה לסיים את הקמת הגינה עד יום ההולדת של שירה בסוף הקיץ, וכך היה. אף על פי שלא הספיקו ליהנות זמן רב מהבית שקנו, הם הספיקו לצבור בו זיכרונות קצרים ומתוקים והיו להם הרבה תוכניות לעתיד.

כשמלאו לגאיה שישה חודשים נסעו השלושה לחופשה באילת, שם גרו אחיו של כפיר ואחותה של שירה. הם תכננו לשלב נופש וזמן איכות עם האחים אך לא זכו לממש זאת, משום שבדרכם נקלעו לתאונה קשה באזור ים המלח, סמוך לצומת נאות הכיכר. מותם נקבע במקום.

רב-סמל ראשון כפיר אביטן נפל בעת מילוי תפקידו ביום ט' בחשוון תשע"ט (18.10.2018). בן עשרים ושמונה היה בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין בקצרין בצד אשתו שירה ובתם גאיה, שנהרגו איתו. הותיר הורים ושני אחים.

אחרי שקרא את הקדיש בלוויה אמר דוד אביו: "אתה היית המלך שלנו, שירה הייתה המלכה והייתה לכם נסיכה. כולכם הלכתם ביחד".

אחיו שחר ספד לו: "אחי הגדול ... היינו אמורים לשתות עכשיו בירה באיזה חוף בים באילת ... היית המורה שלי, היית המדריך שלי, המודל לחיקוי שלי, אחי הגדול שתמיד היה שם ... אנשים שעשו טוב כל החיים שלהם – למה אתם? ... כל כך הרבה זיכרונות יש לי ממך, כל כך הרבה ... תן נשיקה גדולה לשירה ולגאיה, תן להן חיבוק ענק". כן הוא כתב: "הלכתי אחריך לכל מקום בעיניים עצומות. ידעתי שיש לי אח גדול שאני יכול לשים את חיי אצלו בידיים. אף פעם לא שמעתי עליך מילה אחת רעה משום אדם. היית אדם אצילי וצנוע ברמה הכי גבוהה שאפשר לתאר. אני רוצה להודות לך על כל מה שהיית בשבילי ובשביל המשפחה".

אחיו אדיר אמר: "אתה מרגיש כאילו לקחו לך חתיכה מהנשמה שלך ותלשו אותה מתוך הגוף שלך". כמו כן הוא ביקש להעביר מסר: "תהיו סובלניים כלפי אחרים ... הסבירות שתאבדו את החיים שלכם בכביש היא הרבה יותר נמוכה אם אתם תנהגו ביותר איפוק, ביותר סבלנות".

דודתו עליזה (ליזי) ספדה: "אלוהים העניק לך כנפי מלאך והכתיר אותך, את שירה ואת גאיה למלאכים השליחים שלנו".

אלוף-משנה דוד, מפקד החטיבה המרחבית "עציון", ספד: "הבית שהחלטתם להקים יחד היה בית של נתינה ומסירות למען עם ישראל, כאשר ערכי השליחות, המסירות, אהבת העם והארץ, הנאמנות המלאה לצבא ההגנה לישראל היו טבועים עמוק בתוככם ... אי-אפשר היה לפספס את האהבה שלך לשירה ולגאיה".

יומיים אחרי נפילת כפיר, במהלך משחק של קבוצת הכדורגל "בית"ר ירושלים" שאהד, בלט ביציע שלט לזכרו שנשאו חבריו אוהדי הקבוצה.

בני המשפחה הקימו את מיזם "אור אביטן" לזכרם של כפיר, רעייתו ובתו. במסגרת המיזם יוצאת קבוצת נערים ונערות מסניף תנועת "בני עקיבא" בקצרין פעם בשבוע לכמה בסיסי צה"ל ברמת הגולן עם כיבוד ושתייה כדי לשמח את החיילים ולהודות להם.

במלאת שנה למותם של כפיר, שירה וגאיה אביטן הוכנס בטקס ברוב עם ספר תורה לבית כנסת בקריית אתא לעילוי נשמתם.